החלטה בתיק ת"א 61389/06

בפני בקשה מטעם הנתבעת (להלן:" המבקשת") לחייב את התובעת (להלן: " המשיבה")  מכח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: " התקנות", להפקיד ערובה).

עילת התביעה בתיק זה הינה כי המבקשת הזמינה בהתאם להסכמות בין הצדדים תבניות אפיה ונותרה חייבת את סכום התביעה בסך:.-500,448 ש"ח.

 לטענת המבקשת וכפי שהוכח בכתב הגנתה היא מעולם לא ביצעה עבודה עבור המשיבה כי אם עבור חברת רותם דברי מאפה 1999 בע"מ, (להלן: " רותם"). מנהל המשיבה ושותפו שימשו ברותם כבעלי תפקיד יחד עם בני משפחתם, כאשר אין חולק על כך משום, שבתקופה לה טוענת המשיבה כי סיפקו לה עבודות, היא לא הייתה קיימת. המשיבה נוסדה רק ביום 14/07/05 וזאת כפי שעולה מתדפיסי רשם החברות.

לטענת המבקשת התביעה דנן הוגשה רק כדי להוות משקל לתביעה ולבקשה לביצוע שטר אשר הגישה המבקשת נגדה לתשלום 41,675 ש"ח.

המבקשת טוענת, כי סכומי השקים אשר הפקידה המשיבה בידיה חופפים לסכומים, שהפקידה רותם. המבקשת טוענת לפיצוי המשיבה לפגמים שלטענתה הנתבעת גרמה לה בגין תבניות אפיה, שלטענתה הזמינה מהם ואלו התבררו כפגומות, וכן ידוע לתובעת כי עיסוקה של הנתבעת אינו ייצור תבניות אפיה, אלא עבודות דפוס.

המבקשת טוענת כי המשיבה התכוונה לאסוף את התבניות הפגומות אולם עקב בעיה לוגיסטית לא אספה אותן. המבקשת טוענת כי פנייתה הראשונה של המשיבה למבקשת נשלחה ביום 15/01/06, לאחר שמונה חודשים לערך.

המבקשת טוענת כי במסמך לו טוענת המשיבה טענת היא לנזק ב100,000 תבניות ששוויין עומד על סך של 10,000 ש"ח ואולם לאחר שנתבעה הנזק הפך לחצי מיליון ש"ח. לטענתה, גם חוות הדעת שצורפה, אין בה כדי ללמד דבר בייחוד, שנעשתה בחלוף כשנתיים מאז האירוע לו טוענת המבקשת,ולא צריך להיות מומחה לדעת כי תבניות אפיה, נתונות לשינויים עקב חלוף הזמן.

לטענת המבקשת מנהלי המשיבה "טרחו" לייסד חברה חדשה תוך כדי, שהם מותירים את נושיה של רותם מחדלי פירעון, ולכן על מנת למנוע אי תשלום הוצאות משפט, קיימת חזקה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.

תגובה מטעם המשיבה

המבקשת העלימה מבית המשפט את העובדה שבחודשיים האחרונים שילמה לה משיבה 1 סכומים של עשרות אלפי שקלים, לרבות תשלום תחת מחאה, של כל השקים שאת סכומם היא תובעת במסגרת תביעה זו, תשלום הריבית והפרשי ההצמדה, תשלום ההוצאות שנפסקו ביום 30.12.07 . המשיבות טוענות, כי די בכך כדי להצביע על יכולתן הכלכלית, כמו גם העובדה כי הן מקיימות צווים שיפוטיים.

המשיבות מתנגדות לבקשה, לא הוכח ולו לכאורה כי התובעות לא תוכלנה לשלם את ההוצאות. המבקשת כלל לא טענה, כי מצבה הכספי של משיבה 1 מצדיק הטלת ערובה כמבוקש, וכל הבקשה כולה מבוססת על טענה סתמית ביחס למצבה הכלכלי של משיבה 2.

המבקשת לא טרחה לצרף לבקשה תצהיר מטעם אותם חוקרים ו/או ראיה אחרת, שתתמוך בטענה חסרת שחר זו, כאילו משיבה 2 חדלת פירעון. המבקשת לא ביססה את טענותיה בדבר הקמת חברה חדשה. המבקשת לא הראתה כי התובעות לא תוכלנה לשלם את ההוצאות.

משיבה 1 עומדת בהתחייבויותיה ומשלמת את התשלומים המוטלים עליה. במסגרת תיקי הוצל"פ שילמה המשיבה למבקשת את מלוא סכום השקים, הפרשי ריבית והצמדה. ההוצאות בעקבות התיקון הראשון של כתב התביעה שולמו במלואן. גם ההוצאות, שנפסקו בדיון 30.12.07 שולמו במלואן.

המשיבה טוענת כי התבניות סופקו על ידה למשיבה 2 ולא למשיבה 1. המבקשת טוענת, כי אינה אחראית לפגמים בתבניות, שסיפקה למשיבות מאחר ועיסוקה אינו בייצור תבניות אלא בעבודות דפוס.

המשיבה שלחה הודעת צד ג'  בטענה כי, הוא הצד הראוי להיות נתבע היות והוא שייצר את התבניות. התבניות יוצרו לפי בקשתה ורצונה של המבקשת בהתאם להזמנות, שנעשו על ידה. בכתב התביעה המבקשת התחייבה לפצות את המשיבות ועל סמך התחייבות זו הסכימו המשיבות לאסוף את התבניות.

דיון :

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת:

"א)       בית המשפט או הרשם רשאי ,אם נראה לו הדבר,לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע.

ב)         לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע,תידחה התובענה,אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה.נדחתה תובענה לפי תקנה זו,רשאי התובע לבטל לבקש ביטול הדחייה,ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מלתן את הערובה , תוך המועד שנקבע,יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו לרבות לעניין ערובה והוצאות".

תקנה 519 דנה במתן ערובה ע"י התובע לתשלום הוצאותיו של הנתבע. תובע שלא ימציא את הערבות שהושתה עליו מסתכן בדחיית תביעתו.

אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519 היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט כי סיכוייו של התובע להצליח בתביעה קלושים.על בית המשפט לנהוג במתינות ולהפעיל בסבירות את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט ( ע"א 2877/92 אל לטיף נ מורשת בנימין למסחר בע"מ פ"ד מז(3) 846 ,850 ).

לא מצאתי ולו בדל של ראיה לטענת המבקשת כי המשיבה  חדלת פירעון .